החלטה בתיק בש"א 11069/07

1.         מונחת לפני בקשה להורות על ביטול עיקול זמני שהוטל לבקשת המשיבה (להלן: " הראל") על זכויות המבקש, במסגרת תביעה שהגישה הראל נגד המבקש והמשיבים הפורמליים לתשלום הסך 20 מיליון ש"ח אשר נגזלו, לטענת הראל על ידי המשיב הפורמלי 2 (להלן: " וייסמן"), במעילה שביצע תוך שיתוף פעולה עם יתר הנתבעים ובסיועם (להלן: " המעילה").

2.      הראל הינה תאגיד הפועל בשוק ההון ובמסגרת זו מנהל השקעות ולו פעילות במסחר בשווקים פיננסים שונים. וייסמן הועסק על ידי הראל במשך כ- 19 שנה בתפקידים שונים והתקדם לדרגה של משנה למנכ"ל הראל. מכוח תפקידו הבכיר, היתה לויסמן גישה לחשבונות הבנק של הראל ולחשבונות ההשקעה של לקוחותיה.

3.      הראל טוענת בכתב התביעה ובבקשת העיקול כי בעקבות חקירה שערכה הרשות לניירות ערך (להלן: "הרשות"), התגלתה מעילת ענק בהראל שבוצעה בעיקרה על ידי ויסמן שהיה הרוח הפעילה בה והמעורב העיקרי בביצועה. הנתבעים שהיו מקורבים לויסמן החזיקו בהראל חשבונות בהם בוצעו פעולות פיננסיות שונות ובכללן הפקדות, משיכות ורכישת ני"ע וזאת בסכומי כסף ניכרים אשר רובם ככולם נגזלו מהראל. בעקבות חקירת הרשות, בצעה הראל בדיקה באמצעות יועצים ומומחים שונים אשר אמתו את ממצאי חקירת הרשות ובכלל זה כי היקף המעילה מגיע לסך של כ- 120 מיליון ש"ח. בהמשך וכתוצאה מהאמור, נעצר ויסמן  והוגש נגדו כתב אישום שהעתקו צורף לכתבי הטענות שלפני (להלן: " כתב האישום").

4.      הראל הגישה לבית המשפט תביעה כספית נגד הנתבעים ובה עתרה לחייב אותם לשלם לה את הסך 20 מיליון ש"ח. התביעה הוגשה עוד בטרם נודעו להראל מלוא העובדות והיקף המעילה הכולל, תוך שצויין כי הראל שומרת על זכותה לבקש לתקן את התביעה ככל שיתגלה מידע נוסף. בכתב התביעה עותרת הראל לחייב את המבקש לשלם לה את הסך של 3.031 מיליון ש"ח. נכון למועד החלטה זו, לא הוגשה בקשה לתקן את התביעה למרות שתגובת הראל לבקשה לביטול העיקול צוין כי בדעתה לעשות כן לאור ממצאים שנודעו לה, לרבות בקשר עם המבקש שלפני. בנסיבות אלה התעלמתי מכל עובדות שלא הועלו בכתב התביעה והבקשה לעיקול זמני.

5.      הראל הגישה לבית המשפט מספר בקשות לעיקולים זמניים על זכויות ויסמן והנתבעים להבטחת התביעה. בקשה ראשונה הוגשה עוד ביום 8.4.07 (בש"א 8589/07), בטרם הגשת התביעה. בהחלטתי בבקשה האמורה נעתרתי להטלת עיקולים זמניים אך זו הוגבלה לעיקולים על רכוש ויסמן והמשיב 3 בלבד לפי שלטעמי לא היו בידי הראל ראיות הקושרות את הנתבעים האחרים למעשה המעילה. בהמשך, ביום 9.5.07 סמוך להגשת התביעה הוגשה גם בקשת עיקול זמני נוספת בש"א 9952/07 (להלן: " בקשת העיקול השניה"). נעתרתי לבקשה לעיקול הזמני השניה והוריתי על עיקול רכוש כלל הנתבעים, לרבות המבקש עד גובה סכום התביעה בסך 20 מיליון ש"ח.

6.      המבקש הגיש בקשה לביטול העיקול, בש"א 11069/07, היא הבקשה נשוא החלטתי. לאחר קבלת התגובות והתשובות, התקיים דיון במהלכו הסכימו הצדדים שבית המשפט  ייתן את החלטתו לאחר סיכום טענות ומבלי חקירות המצהירים.

7.      לצורך ההחלטה אציין כי אין חולק שהמבקש ניהל חשבון לקוח בהראל, מספר 81028 (להלן: " החשבון"), בו הופקד על ידו סך 500,000 ש"ח בתשלומים שונים במועדים שבין 1.1.06 - 22.5.06. סכום ההשקעה הוחזר למבקש זמן קצר לאחר מכן ובאופן שביום 7.5.06 הושבה לו מלוא השקעתו. החל מחודש יולי 06 וכלה ביום  19.3.07 משך המבקש מהחשבון סכומים ניכרים שהצטברו לסך כולל של כ- 2.174 מיליון ש"ח, זאת בנוסף להחזר השקעתו. מתוך הסכום שנטל המבקש מהחשבון, הוא העביר לחשבונו של ויסמן סך של 876,000 ש"ח, (סעיף 56 לתצהיר המבקש), ואת היתרה בסך 1.298 מיליון ש"ח הותיר בידיו.

המבקש אף קיבל לידיו מוייסמן באמצעות המשיב 4, אורי ראובן מאות אלפי דולרים, לפי כתב האישום סעיף 14 ב המדובר בסך של 500,000 דולר ולפי הנטען בכתבי הטענות, סך של 650,000 דולר וזאת במט"ח.

8.   הצדדים חלוקים באשר לידיעתו כמו גם מעורבותו של המבקש במעילה וחלקו בה, במאזן הנוחות ומבחן ההכבדה על ביצוע פסק הדין. עוד נטען על ידי המבקש בניגוד להראל כי חלק מהכספים בחשבון הם רווחים שנצברו מפעילות פיננסית (סעיף 51 לתצהיר המבקש) לעומת עמדת הראל כי מקור כל הכספים הינו במעילה וגם אם קיימים רווחים אלה שייכים לה.

9.      הראל טוענת כי המבקש נטל חלק במעילה, תוך שמצביעה בין היתר  על הודאתו של המבקש כי למרות שהחשבון אמור להיות חשבון שלו בלבד, הוא אישר שהחשבון נועד גם לטובתו של ויסמן תוך שאיפשר לויסמן לעשות שימוש בלתי מוגבל בחשבון ביודעו שלויסמן אסור לעשות שימוש בחשבון של לקוח וכל זאת על מנת למשוך שלא כדין כספים מהראל. עוד מצביעה הראל על כך שהמבקש קיבל סכומי עתק שלא מגיעים לו ולפיכך חלה עליו טובת ההשבה. לעמדת הראל דין טענותיו של המבקש לפיהן לא ידע על מעשיו של ויסמן, הן היתממות שכן לא ייתכן שבנסיבות המקרה, לא ידע המבקש על מקור הכספים הבלתי כשר.

המבקש לעומתה טוען שאין בבקשה תשתית הקושרת בינו לבין המיוחס לו. בהקשר זה מפנה המבקש לתצהירים מטעם הראל התומכים בבקשה באשר לטעמו הם מסויגים והאמור בהם הוא מכלי שני ובאופן שאינם עונים על דרישת ההלכה הפסוקה לצורך הטלת עיקול זמני. המבקש טוען כי בינו לבין ויסמן נוצרו קשרי ידידות הדוקים שתחילתם מפיקוח על בנייה שביצע המבקש במשרדי הראל בשנת 2005. בעקבות זאת, פנה אליו ויסמן וביקש שינהל את ביצוע עבודות השיפוץ בבית שויסמן רכש בהרצליה פיתוח, שעלותן מאות אלפי דולרים (להלן: " הבית"). במסגרת הקשר שנוצר בין השניים, הציע לו ויסמן לפתוח חשבון בהראל אשר יניב לו תשואה  נוצרו יחסים טובים והאחרון שיכנע אותו לפתוח את החשבון תוך שמציג לפניו שיהיה באמור משום הזדמנות עסקית מוצלחת, כאשר ויסמן יטפל באופן אישי בחשבון. המבקש מוסיף וטוען כי הסכים עם ויסמן שמחצית הרווחים בחשבון יהיו של ויסמן (סעיף 32 לתצהיר). לעמדת המבקש, לא היה לו כל מושג, וצל צילו של מושג כי החשבון ישמש את ויסמן למעשה המעילה. המבקש ניהל בפועל את הבניה של הבית תוך שהיה בקשרים עם הקבלנים המועסקים בבית ומטפל בהסדרת התשלום המגיע להם וזאת מכספים שויסמן היה אמור לשלם לו ואשר חלק לא מבוטל שולם במזומן, כאשר ויסמן היה מוסר לו סכומים של עשרות אלפי דולרים במזומן לתשלומים שונים המגיעים לספקים ולקבלני המשנה.

לטענת המבקש את הכספים שהופקדו בחשבון הוא משך לפי הוראות ויסמן לשם תשלום לקבלנים ששיפצו את הבית, או שהפקיד אותם בחשבון של ויסמן. כך, סך של 876,000 ש"ח העביר לחשבון של ויסמן, כהחזר סכום שויסמן הפקיד בחשבון לאחר שנקלע ליתרת חובה, סך נוסף של 700,000 ש"ח שולם על ידו לקבלני משנה בקשר עם הבית ועוד.

כל אחד מהצדדים פירט בבקשתו תחשיבים מתחשיבים שונים על מנת לתמוך את גירסתו.

10.       שעה שמונחת לפני בית המשפט בקשה לעיקול זמני, עליו לבחון האם יש בחומר האמור כדי להקים את התשתית הלכאורית הדרושה וכקבוע בתקנות 363 ו- 374 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות") וההלכה הפסוקה. בהקשר זה על בית המשפט לבחון אם קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה, וקיום חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. עוד מצווה בית המשפט לבחון שני שיקולים: האחד, הנזק שיגרם למבקש אם לא ינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב, והשני, מבחן המידתיות (רע"א 5242/95 סיגנל שירותי אלקטרוניקה נ' דנבאר בע"מ, תק' על' 95(3), 787, בעמ' 786).

11.       לטעמי, עלה בידי הראל להניח לפני בית המשפט תשתית לכאורית דרושה לבסס את הבקשה לעיקול הזמני וזאת באשר למרבית הסכום הנתבע מהמבקש, ואבהיר:

11.1     המבקש לא סיפק הסברים משכנעים לבית המשפט באשר לפעילות הכספית שהתנהלה בחשבון, לא כל שכן בהיקפים ניכרים כעולה מהמסמכים שהונחו בפני בית המשפט ולגביהם לא היתה מחלוקת. אמנם המבקש טוען שכספים ניכרים שהוצאו מהחשבון שימשו להוצאות לתשלום לקבלנים, ספקים, ונותני שירותים בקשר עם הבית אך לא היו בידיו אסמכתאות לכל האמור. גם אין בתצהיר של רו"ח מטעם המבקש שצורף כנספח ז' לבקשה כדי לסייע שכן  מהתצהיר עולה כי שולם לעניין זה סך של 393,000 ש"ח בתוספת מע"מ שהינו סכום קטן יחסית מהסכום הכולל שנמשך מהחשבון, כאמור לעיל. למותר לציין כי טענותיו של המבקש לפיהם שילם כספים במזומן בקשר עם בניית הבית, אינן נתמכות בכל ראיה שהיא.

11.1     המבקש איפשר לויסמן, כבר בסמוך לפתיחת החשבון לפעול בו תוך שנתן לו לדבריו יד חופשית לעשות בו כאוות נפשו, ובלשון המבקש: " חדל ויסמן לתת לי המלצות והחל לפעול בחשבון לבד. מבצע הוראות ופקודות לבדו, בעצמו ועל דעת עצמו" (סעיף 65 לתצהיר ). כל זאת איפשר המבקש לויסמן לעשות כאשר ברי שאסור לויסמן כבעל תפקיד בהראל לפעול בחשבונות של לקוחות, לא שכן הוא בעל תפקיד בכיר. איסור על בעל תפקיד לפעול בחשבון של לקוח ולהיות שותף לרווחים, באופן סמוי, כפי שהוסכם בין השניים, הוא בגדר מידע המצוי בידיעת המבקש ומכל מקום אמור להיות גם בידיעתו של המבקש. אין בידי לקבל לפי שעה, את הסברו של המבקש שראה בויסמן איש בכיר במערכת של הראל, בבחינת מה לו, למבקש להשיג ולהרהר אחר התנהגותו של ויסמן. לפי כל הגיון, היה על המבקש להניח שאם מותר לויסמן לפעול בחשבון לקוחות בהראל, ממילא הוא לא אמור להיזקק לשירותיו של המבקש ולחלוק עמו מחצית הרווחים אלא היה פותח חשבון נפרד בבעלותו. השכל הישר וניסיון החיים מחייב, זאת לשלב זה של ההליך, את המסקנה הבלתי נמענת לפיה היה המבקש מודע, או אמור להיות מודע, שיש באופן ניהול החשבון משום פעילות "שאינה כשרה", במיוחד לאור הרווחים הניכרים שהצטברו בו במהלך התקופה, שאינם מתקבלים על הדעת, גם אם בתחילת הדרך נוצרה בו יתרת חובה ניכרת, שגם לגביה היה הדבר אמור להוות תמרור אזהרה אצל המבקש כפי שאציין בהמשך הדברים. מסקנתי זו מתחזקת גם לאור ראיות נוספות כמפורט בהמשך הדברים.

11.2     המבקש מצהיר כי ויסמן אמר לו למשוך מחשבונו כספים במאות אלפי שקלים ולהעביר אותם לחשבונו של ויסמן וכאמור בין היתר בסעיף 68 לתצהירו. אם ויסמן זכאי לכספים, מדוע אלה לא הועברו במישרין לחשבון של ויסמן, אלא היה צורך "בעסקה סיבובית" שיעברו דרך חשבונו של המבקש?

11.3     עניין נוסף שמעורר תהייה בלבי באשר לגירסת המבקש הינו פעילות בחשבון זמן קצר לאחר תחילת הפעילות בו, שגרמה ליתרת חובה ניכרת בת מאות אלפי שקלים. המבקש התלונן בפני ויסמן על כך שהחשבון נקלע ליתרת חובה גבוהה. לטענת המבקש ומבלי שהוא ביקש זאת מויסמן, גרם ויסמן לזיכוי החשבון  בסך של 650,000 ש"ח. המבקש מתאר את התרשמותו מהתנהגות זו של ויסמן כאצילית, דהיינו במקום שיווכחו מי האשם בהפסדים, העביר ויסמן מכיסו הפרטי את סכום ההפסד, הכיצד לא הדליק הדבר אורות אדומים בלב המבקש, שאני? היעלה על הדעת שויסמן יזכה את החשבון מבלי שהמבקש יבקש זאת ממנו? מבלי שהדבר נעשה בעצה ובשיתוף פעולה בין השניים?